עבור רבים, הסכמי השלום בין ישראל ובין שורה של מדינות ערביות היו בגדר דמיון פרוע עד רגע החתימה עליהם. במרוקו, איחוד האמירויות ובחריין – מתקיימות קהילות יהודיות מקומיות. יצאנו לשוחח עם איבראהים נונו, ראש הקהילה היהודית בבחריין, כדי לשמוע על העבר וההווה המרתקים של הקהילה
בניגוד לקהילה היהודית באיחוד האמירויות שמורכבת מאנשי עסקים שהגיעו אליה ברובם בשנים האחרונות, יהודי בחריין הם נמצאים במדינה כ-140 שנים, והם דוברי ערבית-בחריינית כשפת אם
הודא אזרע נונו היהודיה שימשה בעבר כשגרירת בחריין באו”ם ובארצות הברית. עם בן דודה איבראהים נונו, ראש הקהילה היהודית במדינה – שוחחנו השבוע. את השיחה עם איבראהים ביצענו באמצעות זום והיא התקיימה בערבית, שפת אמו. בתור התחלה, אנו מבקשים מנונו כי יספר לנו כיצד נוסדה הקהילה היהודית בממלכה הבחריינית והוא משיב
“בשנות ה-20, ה-30 וה-40, היו קבוצה של כ-800 יהודים שחיו כולם במנאמה בירת בחריין. באותם ימים המסחר בבחריין חיבר בין אירופה ובין הודו והייתה עבודה בשפע. אנשים בקהילה היהודית בעיראק שמעו שיש עבודה טובה ומסחר טוב בבחריין, והתחילו להגר למדינה. הם כולם היו סוחרים, והתחילו להביא איתם סחורות ולמכור בשוק המקומי. במנאמה היה ביקוש לאותן סחורות. אותם סוחרים התפתחו במהירות. בשנות ה-30 היו כ-800 סוחרים יהודים בבחריין”ן
על התפתחות החיים היהודים במדינה אומר איבראהים: “באותם ימים היה רב בשם הרב שמעון כהן שהגיע מאירן. אבא שלו שהיה רב באירן ואמר לו: “יש בבחריין 800 יהודים בלי בית כנסת ובלי גישה לדת היהודית, לך תעזור להם ותייסד עבורם בית-כנסת.” אותו שמעון כהן הגיע לבחריין והתחיל לעבוד בתחום הפנינים”ם
למרות שהוא היה רב הוא גם סחר בפנינים
“כן. הוא התעסק בשני הדברים, וכך דרך עבודת המסחר בפנינים הוא הכיר סוחר פנינים בשם רוזנטל שהיה יהודי אמריקאי. הוא הגיע לבחריין כדי ללקט פנינים הטובות ביותר ולשווק אותן לאירופה. לעניינו, הוא הכיר את שמעון כהן ושמעון כהן ביקש ממנו עזרה בייסוד בית הכנסת. כמובן שרוזנטל היה נדיב מאד.לרוזנטל היה קרוב משפחתה שנקרא פאק, שגם תרם לבית הכנסת ביד רחבה. ביחד הם ייסדו את בית הכנסת, וקראו לו “אל-מילאת אל-מוסאויה” (קהילת בני דת משה)
היום שמו של בית הכנסת הוא “בית עשרת הדברות”. בימי ייסודו של בית הכנסת, לפי מה שסיפר לי אבי דאוד נונו, בית הכנסת היה מרכז החיים במנאמה, ולא רק ליהודים אלא גם למוסלמים ונוצרים יחד. היו נערכים אירועים משותפים לבדי כל הדתות ושררה ביניהם חברות עמוקה.”
מה לדעתך היא הסיבה לכך?
“הסיבה לכך היא שכולם היו מאותה שכבה חברתית – כולם היו סוחרים. לא היה באותו זמן אחד מאד עשיר ואחד מאד עני. היהודים חיו במנאמה ביחסי שכנות ואהבה בינם לבין שכניהם באותם ימים של שנות ה-30 וה-40.”
כל זה היה לפני ייסודה של מדינת ישראל. כיצד השפיע ייסוד המדינה על היחסים בין היהודים ושכניהם בבחריין?
“בשנת 48 הכל השתנה. מה שקרה הוא שהיו ערבים שעבדו בנמל מכל רחבי העולם הערבי – מתימן מעומאן ממצרים. כאשר הם שמעו על ייסוד מדינת ישראל הם החלו לתקוף את בתי היהודים. הם החלו בתהלוכה בעיר מנאמה. כל זה נמצא בכתבי השליט מטעם הבריטים ששלט בבחריין באותו זמן ששמו צ’ארלס בלגרייב.”
ומה הייתה תגובת היהודים לכך?
“הרב שמעון כהן אסף את היהודים שהיו בבחריין באותה תקופה ואמר להם שהוא חושב שהכי טוב יהיה אם הם יהגרו לישראל. באותו זמן שרר בקרבם פחד. ככה, רובם היגרו לישראל. מתוך 800 יהודים שחיו בבחריין נשארו בה כ-300-350. בשנים שלאחר מכן הוסיפו היהודים לעלות לישראל. היות ומספר היהודים בממלכה היה קטן מאד באותו זמן, הסיבה המרכזית לעזיבה הייתה הקושי של הדור הצעיר במציאת בני זוג יהודים. לבסוף הגענו למצב שנשארו בבחריין בין 80-100 אנשים. לאורך השנים את כל האירועים היינו מקיימים בבתים בין אם זה יום כיפור פסח או פורים כמו גם תפילת ערב שבת ויום שבת.”
זה היה מכיוון שהייתה בעיה להבליט את זהותך היהודית במדינה ערבית?
“לא זאת הסיבה. אני אגיד לך למה. הסיבה היא שבשנת 1948 העיתונים והתקשורת הציגו לאנשים את תמונת המצב כי ישראל היא האויב והפלסטינים הם החברים. ילדים קטנים שגדלו שמעו מהוריהם באופן יומי כי ישראל היא האויב. היום אנו מעבירים להם מסר הפוך – שישראל היא חברה. נכון, זה קצת קשה לשנות את כל צורת החשיבה בבת אחת. היה צורך לשנות את צורת החשיבה הזאת וזה לא היה דבר קל – מסיבה זו נשארנו בפרופיל נמוך, ככה היה עדיף.”
ספרי התורה ששרדו
בהמשך השיחה, חושף בפנינו איבראיהם כיצד הוחזרו לידי הקהילה ספרי התורה שנשדדו ממנה בשנת 1948: “בשנת 1935 כשיוסד בית הכנסת היו לנו שני ספרי תורה שנשדדו בשנת 1948 כאשר נערכה פשיטה על בית הכנסת. לאחר שנים רבות היו אנשים שהחזירו לנו את ספרי התורה. הם הגיעו אלינו ואמרו שיש להם משהו ששייך לקהילה היהודית שהם רוצים להחזיר. אנחנו מאד הופתענו, לא הבנו איך הם רוצים להחזיר את ספרי התורה האלה. שאלנו אותם, למה אתם רוצים להחזיר את ספרי התורה כעת? הם ענו לנו שיש אצלם במשפחה הרבה מקרי מוות ומחלות. וכל מני דברים מוזרים שקורים להם. הם הבינו שעליהם להחזיר את התורה לקהילה היהודית. היום יש לנו גם את ספר התורה שג’רארד קושניר תרם לקהילה.”
מה היה הסיבה לכך שהיום אתם חיים בחירות גמורה למרות שבעבר כפי שאמרת הייתם צריכים להנמיך פרופיל?
“בלי עין הרע, ראשי ממלכת בחריין, הם מקבלים את הדתות האברהמיות ולא רק הם אלא הבחריינים עצמם מבינים שהיחסים האלה עוזרים למסחר של בחריין. עוזרים לתיירות. מלונות פה לאט לאט מתחילים לנהוג לפי כללי הכשרות במטבחים שלהם. כל הדברים האלה גורמים לנו להרחיב את החיים היהודיים שלנו. בנוסף לכך יש לנו ארגון שנקרא AGJC את ארגון ה-איי.ג’י.ג’יי.סי המאחד את כל יהודי המפרץ. כולם עוזרים אחד לשני. למשל, אם יש יהודים בעומאן שזקוקים למשהו אנחנו יכולים לעזור להם. אם יש יהודים בכווית או בסעודיה או משהו כזה.
בו זמנית אני חושב שהבחריינים לאט לאט מתרגלים לעובדה שהישראלים מגיעים לביקורים ושהם בעדם. לפי מה שאני ראיתי יש אהבה בין הישראלים לבין הבחריינים.”
יש עדיין צעירים בקהילה
איך היה להיות יהודי בבחריין לאורך כל השנים?
“במהלך חיי עבדתי בשוק של מנאמה והכרתי על הרבה מאד אנשים וכולם ידעו שאנחנו יהודים. באותן שנים רקמתי חברויות עם בחריינים באהבה וחברות. בחברה הבחריינית אני אדם מוכר. אנשים יודעים שמשפחת נונו היא משפחה יהודית ומכבדים אותנו. אני מעולם לא הרגשתי שמישהו עויין אותי בגלל הדת שלי, וזה דבר ברור אצלנו. חיים פה בשלום.”
וכיצד אתם רואים את המשך החיים היהודים בבחריין?
“בשביל שהחיים היהודים ימשיכו להתקיים בבחריין צריכים להיות כמה דברים. קודם כל צריך להיות אוכל כשר. אנו זקוקים גם שיהיה פה רב שנמצא פה באופן קבוע וגם בית דין לאזור המפרץ שזה דבר שאנו זקוקים לו. כל אלה הם דברים שאנו עובדים כדי להשיג לאט לאט. בנוסף אנו זקוקים ליהודים שיבואו לעבוד בבבחריין, כמו שבאמירויות יש קהילה של אלף יהודים שהגיעו למדינה לצורכי עבודה ועסקים. כיום המשרות הטובות ביותר נמצאות באמירויות אבל בעזרת ה’ אני מקווה שעם הזמן יהיו בבחריין משרות טובות יותר מאשר באמירויות ואנחנו רואים שמשפחות יהודיות מגיעות לאט לאט לבחריין.”
מה עם צעירי הקהילה היהודית?
“יש עדיין צעירים וילדים בקהילה ואנחנו מקווים שמספרם יגדל בשנים הקרובות ככל שעוד ועוד יהודים מגיעים לבקר במדינה ורואים את החיים הנהדרים שלבחריין יש להציע”.